פרק ד’ יתחיל בדיון על עיקול חשבונות בנק משותפים תוך שימוש בפרשת חביב כהתייחסות היסטורית. פסיקת בית המשפט בתיק זה הסתמכה בעיקר על דיני בריטניה וחוזים. המחלוקת התרכזה סביב תפיסת כספים מחשבון בנק השייך לאדם שנפטר, שנועדו לכסות חובות מס רכוש. החשבון הנדון היה חשבון פיקדון בבעלות משותפת של המנוח ובנו. המערער, שהוא בנו של המנוח, טוען כי ההפקדות שייכות לו בלבד וכי למנוח לא הייתה תביעה חוקית כלפיהם. משכך, טוען המערער כי חל איסור על העירייה לעקל כספים אלו.
על פי פסיקת בית המשפט העליון הבריטי בפרשת מקדונלד, נקבע כי לא ניתן לעקל חשבון משותף בשל חובו של אחד מבעלי החשבון. עוד מבהיר בית המשפט כי גם אם הבנק ימלא אחר צו התפיסה, כל טעות בשמו של בעל החשבון לא תיחשב כפגם או עבירה על החוק. ביחס לחשבון הספציפי השייך למנוח ולבנו, מדגיש בית המשפט כי הבן לא הביא ראיות מספקות להוכחת הבעלות הבלעדית בכספים, שכן החשבון רשום על שמם של שניהם. כמו כן, בית המשפט קובע כי מאחר והחשבון הינו משותף ונפרד, ניתן להטיל עליו עיקול.
הקביעה כי החשבון אינו סתם חשבון משותף, אלא חשבון משותף ונפרד, נגזרה מדפי פתיחת החשבון. הבנק ציין במפורש כי “כל אחד משני בעלי החשבון רשאי לחתום על צ’קים בחשבון הנ”ל ולמשוך עליו בכל דרך אחרת…” משמע שנדרשת רק חתימה של שותף אחד על מנת לגשת לחשבון ולנהל אותו, ו- אין צורך בחתימה של שני השותפים יחד. בנוסף, לכל בעל חשבון יש את היכולת למשוך כספים באופן עצמאי, ללא צורך בחתימה של האחר. חשוב לציין כי הסדר זה הינו בהתאם להגנת ההלכה.
למידע נוסף על הסדרים משפטיים בחשבונות משותפים, ניתן לעיין בתנאים והגבלות.
המשמעות של האופן שבו הבנק מגדיר חשבון בנק משותף בהסכם פתיחת החשבון ומסמכים חתומים על ידי בעלי החשבון, ניכרת בפסיקה הנ”ל. למרבה הצער, לעתים קרובות מתעלמים מהמסמכים הללו ולא קוראים אותם היטב לפני החתימה. במקרים של עיקולים או הסדרי חוב הכרוכים בחשבונות בנק משותפים, התוצאה תלויה בכוונות ובמטרות של בעלי החשבון. אם מטרת החשבון המשותף היא הקמת קרן משותפת או חיסכון למטרות ותכניות משותפות, כפי שנדון בפרק הקודם, עלולות להיווצר סיבוכים כאשר הבנק יקבל צו עיקול לחשבון. במצבים כאלה, שותף אחד, שאינו החייב אך מחזיק בבעלות על כל החסכונות, עלול להיקלע למצוקה. ייתכן ששני הצדדים תרמו לקרנות, אך בסופו של דבר, הכסף שייך רק לאחד מהם. הוכחת הבעלות על החסכונות המופקדים הופכת למאתגרת, במיוחד בעת קביעת החלק השייך לחייב.
בתיק משפטי שעניינו מחלוקת בין יחידים נשואים על בעלות כספים בחשבון בנק משותף, קבע בית המשפט כי יש לחלק את החיסכון שווה בשווה בין שני בני הזוג. החלטה זו התקבלה משום שאף אחד מהצדדים, בין אם זה הבעל או האישה, לא סיפק ראיות לביסוס בעלותם הבלעדית בכספים. ניכר כי חזקה זו, יחד עם עיקרון איגום המשאבים בדיני משפחה, עלולה לפגוע באדם שהפקיד את רוב הכספים או את כל הכספים בחשבון. כדי להימנע ממצוקה כזו כשהוא מתמודד עם צו עיקול על החשבון, ריקרדו בן אוליאל מציע שכל שותף שתורם כספים לחשבון צריך לנקוט באמצעי זהירות מלכתחילה.
בנוסף, במקרה של מחלוקות משפטיות, חשוב לדעת את הזכויות והחובות של כל צד, כפי שמתואר במאמרים אקדמיים משפטיים.
גם מגורי המשט מכירים בכך שכאשר יחידים חולקים בעלות על נכס מסוים, ההנחה הכללית היא שהבעלות תתחלק שווה בשווה בין השותפים. כדי להמחיש נקודה זו, נתייחס למקרה של בנימין ימיני, שהיה לו שני חשבונות בבנק המזרחי בבעלות משותפת עם בתו, טהיה אמיר. לאחר פטירתו של בנימין, העביר הבנק את יתרות החשבון לבתו, שכן הייתה שותפתו בחשבונות אלו. ההעברה בוצעה עם קבלת כתב שיפוי. אלא שבמחלוקת משפטית זו טוען אברהם מברך, מנהל העיזבון, כי הסכומים ששולמו לבת היו צריכים להיות מופרשים לקרן הלוואות עבור נכדי המנוח וילדיהם, על פי צוואתו. לטענת אברהם, כספים אלו היוו את נכסיו האישיים של המנוחה.
בית המשפט קבע כי מנהל העיזבון מוצדק בקביעתו. לא מקובל שהבנק יעביר את יתרת היתרה בחשבון משותף לאדם שנותר בחיים מותו של אחד מבעלי החשבון. יתרה מכך, כוונת המנוחים לא הייתה ברורה במהלך חייהם. הן הבת טהיה אמיר והן מנהל העיזבון מר אברהם מברך לא הצליחו להביא ראיות מספיקות לביסוס הבעלות על הכספים בחשבון המשותף. משכך, הודה הבנק בתביעת מנהל העיזבון אך העניק לו רק מחצית מהסכום, והותיר את המחצית השנייה לבתו של המנוח. אף אחד מהצדדים לא הצליח לבסס באופן מלא את זכויות הבעלות שלהם. לסיכום, אם תוגש בקשה מוצדקת על ידי צד ג’ לכספים המוחזקים בחשבון משותף, הבנק יישא באחריות בתרחיש כזה, והנושה יהיה זכאי לקבל את הכספים שהבנק משחרר בפועל לבעלי החשבון.
לקריאה נוספת על הסדרי ירושה והתמודדות עם מחלוקות, ראו את המדריך לכתיבת צוואה.
כאשר מדובר בחשבונות משותפים בהם מעורבים אנשים זרים העומדים בפני עיקול או הוצאה לפועל, ומעורבות של צד שלישי, הלכת הבעלות מבוססת על סעיף 59(ב) לחוק החוזים. סעיף זה קובע כי הנושים האחראים במשותף מחזיקים בכספים בחלקים שווים. בעוד שהבנק מחזיק בחוב, בעלי החשבון המשותף נחשבים לנושים, ולפי דיני החוזים הם בעלים שווים של הכספים בחשבון. בנוסף, סעיף 9(ב) לחוק המיטלטלין מניח שחלקו של כל שותף במיטלטלין שווה.
למידע נוסף על חוק החוזים והלכות משפטיות נוספות, עיינו בשאלות ותשובות משפטיות.
במקרה של צו עיקול בחשבון משותף בעל בעלות שווה, אם השותף שאינו חייב לא ימציא ראיות מספקות לכך שרוב הכספים או מכלול הכספים הם שלהם, יונחה אוטומטית שמחצית מהכספים שייכים ל- בַּעַל חוֹב. כתוצאה מכך, הנושה יכול אז לקזז סכום זה.