המסגרת הנורמטיבית של ביטוח תלמידים והכיסוי המשפטי
הבעיות בכיסוי הביטוחי לתלמידים
המסגרת הנורמטיבית הנוכחית מציגה שורה של סוגיות שהודגשו בדו”ח המשך שנערך בשנת 2008, המתבסס על דו”ח קודם של מבקר המדינה. הממצאים חשפו בעיות משמעותיות בכיסוי הביטוחי של תלמידים במוסדות חינוך בתחום השיפוט של הרשויות המקומיות. ניכר היה שחלק מהרשויות המקומיות התרשלו באחריותן להבטיח שכל התלמידים יהיו מבוטחים כראוי. היו מקרים שבהם לא היו מבוטחים סטודנטים, בעוד שאחרים ביטחו רק חלק מאוכלוסיית הסטודנטים. יתר על כן, רשויות מקומיות מסוימות גילו חוסר עניין בפיקוח על מוסדות חינוך ולוודא אם הם ביטחו כראוי את תלמידיהם.
עיריות מסוימות ברמה המקומית הטילו על הורים לתלמידים דמי ביטוח שחרגו מהתעריפים שאושר על ידי משרד החינוך. במילים אחרות, הפרמיות הללו היו גבוהות ממה שהורים שילמו בדרך כלל עבור ביטוח תאונות אישיות מחברות הביטוח.
השפעת הרשלנות על הכיסוי הביטוחי
הביסוס המשפטי
נכון להיום, האתגר טמון בביסוס רשלנות במקרים שבהם בית ספר או הצוות שלו אחראים לפציעה. על אף זכותו של סטודנט לרדוף על פי פקודת הנזיקין את האשם לפי החוק, אין לכך כל קשר לתביעות ביטוח בגין תאונות אישיות. לעיתים, רמת הרשלנות עשויה שלא להספיק כדי להטיל על הנתבע דין וחשבון, או שייתכן קושי להוכיח האם הנתבע מילא את חובת הזהירות. קביעת סבירות חובת הזהירות היא לרוב עניין סובייקטיבי, המוסיף למורכבות המצב.
על מנת לבסס אחריות במקרים כאלה, על התלמיד לא רק להוכיח קיומה של רשלנות, אלא גם לקבוע שהפעולה הרשלנית או אי הפעולה היו הגורם הישיר לתאונה. עם זאת, ישנם מקרים שבהם התנהגות מסוימת עשויה להיחשב רשלנית במידה מסוימת, אך מידת הרשלנות עשויה שלא להצדיק החזקת מישהו אחראי לנזקים הנובעים מכך. מעבר לכך, ישנם מצבים בהם התנגשות זו עם זכויות אחרות עלולה להקשות עוד יותר על קביעת החבות ולהטיל את נטל כיסוי הוצאות התלמיד הנפגע. דוגמה להמחשה לכך מספק המקרה של א.ח.ש שהוזכר קודם לכן.
החשיבות של חובת הזהירות
תפקיד המחנכים והמפקחים
חיוני לקבוע כי המחנך או המוסד הפרו את חובת הטיפול החוקית שלהם, בהתבסס על מבחן הצפי, על מנת לתמוך בטענה. יש להעריך כל מקרה באופן פרטני כדי לקבוע אם הנזק שנגרם היה צפוי באופן סביר על ידי הצד האחראי. כאמור, אילנה מרצלי טוענת כי קיימת חובת זהירות בין מחנכים לתלמידים, המחייבת את המחנכים לנקוט באמצעי זהירות נוספים להבטחת בטיחות התלמידים. עם זאת, האתגר טמון בהגדרת רמת הזהירות הספציפית הנדרשת ממחנכים וכיצד ניתן לקבוע אותה באופן אובייקטיבי.
תלמידים צעירים, חסרי הכישורים הדרושים כדי להגן על עצמם או להעריך סיכונים פוטנציאליים, נשארים פגיעים ורגישים לפגיעה בכל רגע נתון. כושר השיפוט המצומצם שלהם מותיר אותם חשופים לסכנות אפשריות. כתוצאה מכך, חלה על מחנכים ומפקחים בבתי ספר ליישם בחריצות אמצעי זהירות, להבטיח את בטיחותם של ילדים אלה ולמתן תאונות צפויות ובלתי צפויות כאחד.
האיזון בין בטיחות לחופש התלמידים
האתגר המשפטי
אתגר משמעותי נובע מהמצב האמור: ההתנגשות בין אינטרסים מתחרים. חוק מנדלסון, כפי שניסח בית המשפט העליון ברהיטות, מכיר בקיומו של איזון עדין בין חובת המחנכים להבטיח את שלומם של הילדים. מצד אחד, רשלנות במילוי אחריות זו מסכנת ילדים. מצד שני, אם מחנכים מגבירים את רמת הפיקוח וההגנה שלהם, הדבר מגביל את חופש התנועה של התלמידים, פוגע ביכולתם לעסוק במשחק, ליהנות מהפסקה ולחוות צמיחה אמיתית. המתח הזה מציב דילמה בעייתית.
המצב באנגליה
חקיקת חוק החינוך 2002
פרק 7 של חוק החינוך 2002 באנגליה קובע כי רווחתם של ילדים בגני ילדים, גני ילדים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים היא בעלת חשיבות עליונה. מחובתם של מוסדות חינוך אלה להבטיח את שלומם והגנתם של התלמידים בזמן שהם נמצאים בשטח בית הספר או משתתפים בפעילויות הקשורות לבית הספר. כדי למלא חובה זו, נדרש לכל בית ספר לקיים מדיניות בריאות ובטיחות מקיפה המתארת את אחריותו ואת האמצעים הנדרשים למניעת תאונות ופציעות של תלמידים.
בכל הנוגע לפיקוח על תלמידים, בתי ספר באנגליה אחראים למשימות שונות, כולל חובת הפיקוח הכוללת כלפי ילדים. חובה זו משתרעת על פני כל יום הלימודים וכן בשעות סבירות לפני ואחרי בית הספר כאשר התלמידים נשארים במקום. רמת ההשגחה הנדרשת מותנית בגיל הילדים ובפעילות שבה הם עוסקים. אמנם לא ניתן לצפות מעובדי בית הספר לפקח על כל דבר וכל אדם בו זמנית, אך מצפים מהם לנקוט בזהירות ובתשומת לב סבירים.
חובות בתי הספר באנגליה
כדי להבטיח את שלומם של התלמידים בשטחי בית הספר והסביבה, בתי ספר מחויבים על פי חוק לעמוד בדרישות המפורטות בחוק אחריות הכובשים משנת 1957 ובחוק אחריות הכובשים משנת 1984. מעשים אלו משמשים כהנחיות לבתי ספר למניעת כל תביעות פגיעה אפשריות. על מנת לעמוד בהתחייבויות אלו, בתי הספר חייבים לספק מתקנים מאובטחים ומתוכננים היטב, לערוך הערכות סיכונים שגרתיות, בדיקות ונהלי תחזוקה.
בעוד שהאחריות העיקרית להבטחת בטיחות התלמידים מוטלת על בית הספר באנגליה, ישנם גורמים אחרים שעלולים להיות אחראים גם במקרה של פציעה של תלמיד. צדדים אלה כוללים הורים לילד אחר שאולי הציקו או תקפו את התלמיד, מתעללים בוגרים כגון מורים או מאמנים, יצרני מוצרים אם פציעתו של התלמיד נגרמה ממכונות או ציוד ספורט פגום, נהגי אוטובוס בית ספר, קבלנים שנשכרו על ידי בית הספר עבור תחזוקה או שירותים אחרים ועוד. חובה לכל בית ספר באנגליה להחזיק בביטוח אחריות ציבורית לכיסוי תביעות הנובעות מתאונות בית ספר. ביטוח זה יספק כיסוי אם יזכה הסטודנט בפיצוי. על פי החוק האנגלי, אדם חייב להגיש תביעה בגין נזקי גוף בתוך שלוש שנים מהתאונה או תוך שלוש שנים מיום שנודע לו על הפגיעה. עם זאת, כאשר הקורבן הוא ילד, מגבלת הזמן של שלוש שנים מתחילה ביום הולדתם ה-18.
הגשת תביעה משפטית
סיוע משפטי לתלמידים
על מנת להגיש תביעה משפטית בגין פגיעה בבית הספר, ילדים זקוקים לסיוע של ליטיגטור, מכיוון שאין להם את היכולת הקוגניטיבית לעשות זאת בעצמם. אם אף אחד לא מגיש תביעה לפיצויים לפני שהילד הגיע לגיל 18, עדיין יש לו שלוש שנים נוספות לפתוח בתביעה באופן עצמאי. עם זאת, חשוב לציין כי להורה של הילד שמורה הזכות לבקש פיצויים בשמם בכל שלב לפני הגעת הילד לגיל 18, ללא קשר למועד התרחשות התאונה.
חובת הזהירות של המורה
הרחבת חובת הזהירות
בפרק ח’ נחקר מושג הדין הראוי. מאמרו של יוסי גרין מדגיש כי חובת הזהירות של מורה מבוססת על ציפייה לפגיעה אפשרית והאמצעים הנדרשים למניעתה. חובה זו חורגת מעבר לכיתה, שכן המחנך נוטל על עצמו את תפקיד המורה בכל תחומי חייו של התלמיד, תוך שמירה על מערכת יחסים קרובה. כתוצאה מכך, זה הופך להיות מאתגר עבור המחנך להיות פטור מהאחריות המשפטית שיש להם כלפי התלמיד.
המדיניות המוצעת על ידי המחבר כרוכה בבדיקה יסודית של בית המשפט כדי לקבוע אם היה מספיק זהירות שננקטה על ידי המחנך או הפרט האחראי על גרימת נזק לילד. אם לא תעמוד חובת זהירות זו, אזי האחריות תוטל עליהם. יוסי גרין מדגיש כי אחריות זו אינה מוחלטת, אלא תלויה בנסיבות הספציפיות של התאונה ובאופי הפגיעה. למשל, רמת הזהירות הנדרשת ומידת האחריות גדולה יותר בכיתות א’-ב’ בהשוואה לכיתות ט’-י’.
קביעת רשלנות והבטחת פיצויים
פקודת הנזיקין והמשוואה לקביעת רשלנות
על פי פקודת הנזיקין, המשוואה לקביעת רשלנות והבטחת פיצויים לנפגע כרוכה בהערכת סבירות הפגיעה בתלמיד ובקלות ובעלות-תועלת של אמצעי המניעה. בית המשפט העליון מדגיש כי ככל שהסבירות לנזק גבוהה יותר וככל שאמצעי הזהירות שניתן היה לנקוט פשוטים יותר, כך גדלה האחריות למי שהתרשלו באחריותם. עם זאת, חשוב לציין כי לא מצפים ממחנכים למנוע את כל הנזקים האפשריים בכל מצב. היקף אחריותם סביר ומוגדר בהתאם. חובת ההתבוננות, על אף שהיא מעורפלת וקשה להגדיר אותה במדויק, חייבת להיות מוערכת על בסיס כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות. השופט ברק הביע את עמדותיו בעניין זה.
חובת הזהירות בבית המשפט
עקרון היסוד של קיום ה”צורך” קובע רף יסוד, שעל בית המשפט להגדיר וליישם. השופט לוקח על עצמו משימה זו מתוך הבנה שהחוק אינו מספק רשימה ממצה של חובות ספציפיות. הסיווגים של רשלנות הם תמיד פתוחים, גמישים ומגיבים לתפיסות חברתיות של מוסר, צדק חברתי וצרכים מתפתחים. כתוצאה מכך, ניתן לצפות מראש שנסיבות החיים המתעוררות יובילו לאתגרים חדשים.
בניתוח של בועז סגל על השפעת גישת ההרתעה על אנשים וארגונים, הוא גילה שדיני הנזיקין והטלת פיצויים עדיין יכולים להיות יעילים בהשפעה על התנהגותם של פקחים, סדרנים, מחנכים, מורים ומפקחים. חובת תשלום הפיצויים משמשת גורם מרתיע משמעותי, במיוחד עבור בעלי תפקידי סמכות. לדעתי, חיוני לקיים את גישת ההרתעה בנסיבות ספציפיות בהן התרשלות ניכרת והובילה לתאונות.
הצעת אחריות משפטית לבתי הספר
לטענת כותב המאמר, התברר באמצעות בדיקה כי ניצול דיני הנזיקין יכול להנחות למעשה את התנהגות הפיקוח והרגולציה. בענייננו, מוצע להטיל אחריות על גורם ספציפי, כגון בית הספר או המועצה, על מנת לכוון ביעילות את רמת הפיקוח ופעולותיהם. כאשר בוחנים אירועים אחרים הכוללים מספר גורמים תורמים, כגון חינוך הילד, הורי הילד והתנהגות בלתי סבירה של תלמידים אחרים, מומלץ לקבוע איזו גורם יתאים ביותר להחזיק באחריות, ובמקרה זה, חברת ביטוח. יהיה מתאים. במקרה של A.H.S., השופט קרא להתערבות חקיקתית מיידית כדי להסדיר עניינים כאלה. זה לא יהיה הוגן להטיל אחריות אישית על המחנך, שכן הם אינם יכולים לחזות מתחים ובעיות עתידיות ויש להם תפקיד ספציפי שעליו למלא.
לדעתי, יש צורך שהמדינה ומשרד החינוך ישנו את דרישות המינימום של פוליסות ביטוח התלמידים כך שיכללו אפשרות לפתיחת פוליסה כפולה במקרים בהם הילד נפגע ממספר גורמים, שכל אחד מהם תורם האשמה. לדוגמה, שקול תרחיש שבו תלמיד נתון להתעללות על ידי חברים לכיתה והמחנכים אינם מודעים לאחריותם לטפל בנושאים כאלה. במצב זה, הרחבת תנאי המינימום של פוליסת ביטוח תאונות אישיות של התלמיד הייתה מאפשרת להם להגיש תביעה כפולה, המבקשת פיצוי לא רק על פגיעות גופניות אלא גם על עוגמת הנפש והעוגמת הנפשית שעברו.