הבחירה בין מתנה לחוזה: ניתוח החוק וההשלכות המשפטיות





הבחירה בין מתנה או חוזה

החוק הנוגע למתנות משמש כמסגרת משפטית יסודית השולטת על הדינמיקה בין נותני מתנות למקבלים. בשנת 1966, ועדה ציבורית בראשות השופט יואל זוסמן עיצבה בקפידה את הנוסח הראשוני של חוק זה. לאחר מכן, הוועדה הגישה את הצעת החוק לכנסת, שם עברה קריאה ראשונה ב-29 בנובמבר. בעקבות זאת, הועברה הצעת החוק לדיון נוסף בוועדת חוק, חוקה ומשפט. לאורך דיוני הוועדה בוצעו בהצעת החוק התאמות קלות. לאחר שהוועדה סיימה את עבודתה עברה הצעת החוק המתוקנת לקריאה שנייה ושלישית, ובסופו של דבר קיבלה אישור למרות התנגדויות של חלק מחברי הכנסת. כתוצאה מכך, החוק פורסם רשמית ונכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 1968.

הגדרת מתנה בחוק המתנה

חוק המתנה כולל מספר היבטים, לרבות הגדרת מתנה, רכישתה, ההתחייבות למתן מתנה, כל תנאי או חיובים הנלווים לה והיכולת לבטל את המתנה. חוק זה מציע פתרון משפטי שיטתי וחד משמעי הן לתורם והן למקבל, ומצמצם למעשה את הסבירות לסכסוכים עתידיים. יתרה מזאת, השפה שבה נעשה שימוש בחוק זה מזכירה חקיקה שנמצאת במדינות אחרות באותה יבשת. תוך כדי בחינת התפתחות חוק המתנות, התקיימה התלבטות בשילוב מרכיבים מהמשפט העברי; עם זאת, למרות שההצעות הללו הוצגו, הן נדחו בסופו של דבר.

הגדרת “מתנה”

הגדרת “מתנה” בחוק המתנה קובעת כי מדובר ברכישת נכס ללא כל תמורה. הגדרה זו מעלה את השאלה האם יש לראות במתנה סוג של חוזה, שכן חוזה הוא הסכם בין שני צדדים המטיל חובות הדדיות. עם זאת, קיימות נקודות מבט שונות בעניין זה. לפי נקודת המבט של נפוליאון, מתנה אינה חוזה כי אין בה התחייבויות הדדיות. נותן המתנה מסכים להעביר את הנכס, אך המקבל אינו מחויב לספק דבר בתמורה. פרספקטיבה צרה זו עומדת נגד גישות מרחיבות אחרות, כמו זו של רבילו, הרואות במתנה סוג של חוזה. גישות אלו מדגישות כי גם במתנה קיים הסכם בין שני צדדים, ונותן המתנה מעשיר את המקבל על חשבון רכושו שלו.

הבחנות בין מתנה לחוזה

המסגרת המשפטית בישראל נוטה לפרשנות רחבה. חוק המתנות כולל הוראות שונות המשקפות את אלה המצויות בדיני החוזים, לרבות הוראות הנוגעות להצעה, קבלה, ביטול וכפייה. עם זאת, יש הבחנות בולטות בין מתנה לחוזה. במתנה אין דרישת תמורה, ואילו חוזה מחייב התחייבויות הדדיות של תמורה. בנוסף, גם חוזים וגם מתנות כפופים לחובת תום הלב, אם כי חובה זו מחמירה יותר בהקשר של חוזים. לבסוף, ביטול מתנה הוא תהליך פשוט יותר בהשוואה לסיום חוזה.

נכסים וזכויות לפי חוק המתנה

סעיף 1(ב) לחוק המתנה מספק הגדרה של “נכס” הכוללת נכסים מוחשיים כמו מקרקעין ומיטלטלין, וכן זכויות כגון זכויות יוצרים, זכויות חוב או זכויות במקרקעין. המשמעות היא שחוק המתנה חל על העברת נכסים וזכויות אלו. עם זאת, היא אינה חלה על מתן שירותים, שכן שירותים אינם נחשבים כהעברת רכוש. הבחנה מרכזית אחת בין עסקת מתנה לעסקת מכר היא סוגיית התמורה. בעסקת מכר נותן השירות מקבל תמורה עבור שירותיו, ואילו בעסקת מתנה אין החלפת תמורה. בישראל, חוזים דורשים בדרך כלל התייחסות הדדית כדי להיות תקפים. לפיכך, כדי שחוזה יהיה שלם, עליו לכלול חילופי תמורה הדדית בין הצדדים המעורבים. ייתכנו מקרים שבהם ההבחנה בין מכירה למתנה בחוזה הופכת למאתגרת. לדוגמה, כאשר נותן שירות מקבל תשלום סמלי עבור שירותיו, בית המשפט יבחן בקפידה את פרטי העסקה כדי לברר האם יש לסווג אותה כמכירה או כמתנה.

פסיקות רלוונטיות

הסיווג של עסקה כחוזה או כמתנה, אותו הצגתי בכותרת פרק זה, הוא עניין משמעותי. היא נובעת מחובת בית המשפט לקבל החלטה. סוגיה זו נדונה בעניין ע”א 1153/95 כהן נ’ מגדל הנביאים. בית המשפט המחוזי ראה בכך עסקת מתנה, בעוד שבית המשפט העליון הגיע למסקנה אחרת. השופט טירקל התמקד בכוונת הצדדים בעת ביצוע העסקה, ובחן האם הם ראו בכך התעשרות לצד אחד (כמו מתנה) או עסקה הדדית (כמו חוזה). משכך, השופט טירקל קבע כי, ביחסי עבודה שבהם תעשה עסקה הדדית בדרך כלל, הצדדים לא התכוונו לתת מתנה אלא לבצע עסקה חוזית. השופט טירקל סבר כי מדובר בעסקה חוזית, דווקא במכר, בניגוד לפסיקת בית המשפט המחוזי. בשל מורכבותה של העסקה, שאר השופטים נמנעו מלהחליט על סיווגה, ובכך הצריכו בדיקה יסודית. פסק הדין מדגיש את המשמעות של בדיקה מדוקדקת של כוונות הצדדים המעורבים בעת סיווג עסקה כ”מתנה” או כ”חוזה”.

השלכות על צדדים שלישיים

למרות התפקוד כחוזים בכל היבט, חוזי מתנה טומנים בחובם פגיעות אינהרנטית בכל הנוגע לצדדים שלישיים. פגיעות זו נובעת משני גורמים עיקריים: היעדר הדדיות ונוכחות תקנות שוק. היעדר תמורה בעסקת מתנה מהווה חיסרון משמעותי בהשוואה לסוגים אחרים של עסקאות, כמו מכירות. כתוצאה מכך, ניתן להתעלם מעסקאות מתנה לטובת עסקאות חלופיות במקרים של תחרות בין זכויות. כמו כן, תקנות השוק, השומרות על רוכשים הפועלים בתום לב, פועלות לטובת צדדים שלישיים הרוכשים נכס ללא ידיעת זכויות קודמות. המשמעות היא שלצד שלישי הרוכש נכס ממקבל מתנה בתום לב עשויה להיות תביעה לגיטימית בנכס, גם אם התרחשה עסקת מתנה קודמת. בתרחישים אלו, הכלל שפורסם של בנק אוצר החייל הופך לרלוונטי. ההלכה קובעת כי גם אם קיים עיקול לטובת צד ג’ על נכס, זכויות הצד השלישי גוברות על אלו של מקבל המתנה. שקול תרחיש שבו אדם מציג מתנה לחברו, רק כדי שיתפסו את רכושו על ידי הנושים. במצב כזה, זכויות הנושים עדיפות על זכותו של המקבל במתנה. באופן דומה, אם החבר מוכר את הנכס לצד שלישי בתום לב לאחר קבלת המתנה, זכויות הצד השלישי עולות על זכויותיו של המקבל.

סיווג עסקה כמתנה

האם יש אינדיקציה כלשהי שיכולה לעזור לנו לקבוע אם מדובר בחוזה או במתנה? לפי סעיף 2 לחוק המתנה, מתנה נחשבת שלמה כאשר הנותן והמקבל מסכימים שהפריט ניתן במתנה. המשמעות היא שמתנה מתחילה כמו חוזה ומסתיימת בבעלות. האם זה מצביע על כך שהוא נופל תחת סיווג מעורב? סעיף 2 מפרט כי על הצדדים להסכים להעברת המתנה. מה כוללת הסכמה? במקרה של איזדור ברקוביץ’ ואח’. נ’ בטי קלימר (פסק דין 495/80), בית המשפט העליון הכריז כי מתנה, בדומה למכירה, היא הסכם חוזי. היא מסתיימת באמצעות מעשה ההצעה והקבלה. זוהי עסקה דו כיוונית, לא פעולה משפטית חד צדדית כמו צוואה או אישור. אמירה זו מדגישה כי מתנה אינה פעולה חד-צדדית, אלא עסקה דו-צדדית המחייבת את הסכמת שני הצדדים, בדומה לחוזה. ההבחנה העיקרית בין מתנה לחוזה נעוצה בהיעדר תמורה בראשון. מצד שני, קיימת פרספקטיבה חלופית הרואה במעשה הנתינה הסכם חד-צדדי, שכן הוא משרת את האינטרסים ההדדיים של שני הצדדים המעורבים. נקודת מבט זו מתחזקת על ידי העקרונות המשפטיים המסדירים התחייבויות חוזיות במצבים של צורך. נקודת מבט זו היא הרואה במתנה הסכם פורמלי, המגדירה אותה במפורש ככזו.

מתנה או חוזה

סוגי מתנות לפי החוק

סעיף 4 לחוק המתנה מתווה שתי קטגוריות עיקריות של מתנות: מתנות על תנאי ומתנות חייבות. מתנה מותנית מותנית בהתקיימות תנאי ספציפי, שיכול להיות מתלה (המתנה תיכנס לתוקף רק עם התקיימות התנאי) או להסתיים (המתנה תחדל להתקיים ברגע שהתנאי יתקיים). מצד שני, מתנה בתמורה מחייבת את המקבל לבצע פעולה מסוימת ביחס למתנה. ההבחנה המרכזית בין שני סוגי המתנות הללו נעוצה בהשלכות של אי עמידה בתנאי. במקרה של מתנה על תנאי, אם התנאי לא מתקיים, המתנה לא ניתנת כלל. אולם אם מתקיים התנאי, המתנה ניתנת רטרואקטיבית מהמועד שבו התקיים התנאי. לעומת זאת, עבור מתנה בחיוב, אם המקבל לא יעמוד בהתחייבותו, המתנה לא נפדה. יתרה מכך, לנותן המתנה עומדת הזכות לדרוש פיצוי בגין הפרת ההתחייבות.

למידע נוסף על סוגי מתנות, עיינו במילון מונחי משפט.

סיכום

סיווגה של עסקה כמתנה מציגה סוגיה מורכבת ורבת פנים, המעוררת קשיים ואתגרים משפטיים שונים. פסיקת בית המשפט העליון מדגישה את המשמעות של התחשבות בכוונות הצדדים בעת ניתוח עסקה, תוך שימוש באותם עקרונות המשמשים בפרשנות חוזה. עם זאת, ישנם מקרים בהם סיווג עסקה אינו חד משמעי ומצריך בחינה מדוקדקת של נסיבות המקרה. דוגמה ממחישה לכך היא פרשת קלימר, שבה העניקו בני זוג לחמותם זכות מגורים בדירתם, תוך ציון מפורשות כי מדובר ב”מתנה בתנאי” שתגור בה. בהמשך ביקשו בני הזוג לבטל את המתנה בטענה להתנהגות בלתי הולמת מצד החמות. על בית המשפט הוטל לקבוע את הסיווג המתאים לעסקה: האם יש לראות בה מתנה, עסקת גומלין או מתנה מותנית. השופט ברק בחר לסווג את העסקה כמתנה על תנאי, תוך שהוא ביסס את החלטתו על השימוש שעשו הצדדים במונח “תנאי”. המבקרים טוענים כי שיטה זו לוקה בחסר מאחר שהדרישה מהחמות למגורים בדירה איננה תנאי בלתי נשלט, אלא התחייבות חוזית.

למידע נוסף על פרשות משפטיות מעניינות, בקרו בהבלוג שלנו.


ליצירת קשר בוואטסאפ, לחצו כאן
דילוג לתוכן